טקסט יכול לעורר זיכרון או להוות השראה- לקחת את הקורא למחוזות אחרים. הוא יכול לעורר הזדהות או התנגדות. טקסט מאפשר לקורא להתבונן בנושא מסוים עימו הוא מתקשה להתמודד, באופן בלתי ישיר, המרחיק אותו ממנו ומאפשר לו לדבר עליו מחוץ לעצמו.

​

טקסט המהדהד את רגשותיו ותחושותיו של אדם ברגע מסוים יכול להוות משאב רוחני העוזר לו להתבונן במציאות חייו מזוית אחרת או לפתוח צוהר לאפשרויות התמודדות חדשות.

 

הנה דוגמה ממפגש של הדס עם מְּלֻוָּה הסובלת מאד מכך שעקב מחלתה היא איננה מסוגלת עוד לסייע לבתה החולה בסרטן באותו אופן שבו נהגה עד כה. ״במפגש הקראתי לה את הטקסט הבא:

 

כְּאֵבִים דְּבוּקִים - מאת טליה גרתי בספר שיריה וָאֶהִי אוֹר

״כְּאֵבֵךְ כּוֹאֵב לִי.

אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ חֲרִישִׁית

כְּדֵי לְהַעָמִיסוֹ עָלַי.

אַךְ

אֵינִי יְכוֹלָה לְהַעֲלִים אֶת יִסּוּרַיִךְ

אֲפִלּוּ לֹא לְהַחְסִיר מֵהֶם טִפָּה

עַד יוּקַל.

וְזֶה עוֹד יוֹתֵר כּוֹאֵב.״

 

המלווה הזדהתה מאד עם הטקסט ואמרה: ״זה בְּדִיוּק, אבל  בְּ דִ י וּ ק  זה ! ממש מה שאני מרגישה.״ בהמשך המפגש שוחחנו על הקושי הגדול שמבטא השיר ועל הדרכים בהן היא עדיין יכולה לתמוך בבתה. בסיומו של המפגש היא חשה הקלה ואמרה ש״עכשיו הכאב קצת פחות כואב.״

 

דוגמא נוספת לעבודה עם טקסטים לקוחה ממפגש עם דודקה (שם בדוי), במחלקה לבריאות הנפש (הטקסט מובא כאן בתאום איתו ובהסכמתו). דודקה מספר לי על אהבתו למילה הכתובה: הוא מרגיש שהוא חזק במילים, ששפתו עשירה ושהוא אוהב לכתוב פוסטים בפייסבוק ובמסרונים בקבוצת ווטסאפ של חבריו למועדון.

לאחד המפגשים עמו הבאתי טקסטים שונים וביקשתי שיקיף בעיגול מילים ומשפטים שנגעו בו. לאחר מכן ביקשתי שיצור מהן טקסט משלו. להלן הטקסט שיצר:

 

תֵּיבַת הַנֶּפֶשׁ

אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי

שֶׁתָּנוּחַ נַפְשִׁי

לְרֶגַע קָט

לְלֹא יִסּוּרִים.

כַּמֶּהה לְדָבָר פָּעוּט,

מְזֻקָּק.

 

רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלֵךְ

אַךְ לֹא מֵאֲתָרוֹ.

מְבַקֵּשׁ אֲנִי אָהֲבָה

שֶׁלְּצַעֲרִי לֹא נִמְצֵאת בַּסְּבִיבָה.

 

תָּר אַחֲרֵי מִקְלָט

בּוֹ תְּחוּשׁוֹתַי וּמַחְשְׁבוֹתַי

(האבדניות לַפְּעָמִים),

תִּהְיֶינָה בְּמָקוֹם אַחֵר.

 

נַפְשִׁי הַזּוֹעֶקֶת וְהַמְּיֻסֶּרֶת-

הָיִיתִי לוֹכֵד אוֹתָהּ

בְּתוֹךְ תֵּיבָה.

כְּמוֹ לְהִתְנַתֶק מִמֶּנָּה

לְשָׁעָה קַלָּה.

לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ זֶה בִּלְעָדֶיהָ.״

 

בסיום המפגש אמר דודקה: ״מי יודע, אולי יום אחד מישהו ירצה להלחין את השיר שכתבתי ואהיה מפורסם!" הוא ציין שהרגיש שהיה זה אחד המפגשים הכי מוצלחים שלנו.