ליאורה קומורניק
מאז ילדותי שאפתי למצוא דרך לחמלה, לעזור ליצורים חיים, מתוך תשומת לב ואהבה לצומח, לחי ולאנשים. עברתי נסיון מעצב ומעצים בהתמודדותי האישית עם מחלת הסרטן ובליווי בני משפחה חולים והייתי מעורבת בתהליכי פרידה משמעותיים מן החיים. האתגרים והמשברים עמם התמודדתי מהווים את הבסיס שלי לליווי.
במהלך חיי שילבתי היבטים מעשיים, אומנותיים ורוחניים מגוונים: בעלות ניהול ויצור בתחום הטקסטיל, לימוד רפואה סינית והתמחות בשיאצו, תרגול מדיטציה וצ׳י קונג, ליווי בכתיבת ביוגרפיות מטעם ״יד שרה״, ליווי ב״בית אלישע״- בית לאנשים עם צרכים מיוחדים בקיבוץ הרדוף, יזום והדרכה בסדנת טקסטיל ב״חירם״- הוסטל לפגועי נפש צעירים וריכוז גינה קהילתית.
אני בוגרת ההכשרה לליווי רוחני ׳אדם ורוח׳ במכללת רמב״ם-ידע, שכללה שנתיים סטאז׳ בבית חולים רמב״ם במחלקות הפנימיות ובכירורגית לב ומוסמכת על ידי העמותה לליווי רוחני בישראל.
מבחינתי, האדם אותו אני מלווה הוא הכלי - המלים שלו, שפתו הפנימית והחיצונית. דרכי היא ללוות אותו דרך נסיון חייו והכישורים שלו ולעזור לו להיזכר ביכולותיו על מנת להיטיב עם מצבו הנוכחי. היבטי החומר והרוח משולבים אצלי יחדיו. אני עושה שימוש בכלים מגוונים - שירה, סיפור החיים, דמיון מודרך והרפיה, מוזיקה ותנועה. בנוסף, אני עוסקת בתיעוד וכתיבת סיפור החיים, ביוגרפיה וכתיבה יצירתית ומציעה גם מפגשי ליווי והכנה לפרידה הכוללים הכנת צוואה רוחנית- מה אני משאיר אחרי. זה נעשה ביחידות עם המלווה או בשיתוף עם בני משפחתו.
למה אני קוראת מפגש מוצלח?
כאשר מתברר הצורך העמוק של האדם אותו אני מלווה או הבקשה שלו בזמן הזה, אז אנו יכולים לצאת לדרך של הטבה ורווחה. למקום בו אנו נפגשים ובו נוצר קשר מיטיב היוצר עוד מימד, אני קוראת ״ביחד-נס״- שיתוף רוחני החוצה גבולות זמן ומגשים מקום של רווחה מיטיבה.
אני אמא לנדב ולנטע. רוב חיי הייתי חיפאית וכיום אני מתגוררת עם
בן זוגי בכפר חסידים.
אני מלווה אנשים באיזור חיפה רבתי, בצפון ועד חדרה בדרום.
דוברת עברית ואנגלית.
זֶה הַחֲלוֹם/ אולב האוגה
״זֶה הַחֲלוֹם שֶׁאָנוּ נוֹצָרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מֻפְלָא יִקָּרֶה פִּתְאוֹם,
שֶׁזֶּה מֻכְרָח לַקָּרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יְפַתֵּחַ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יְפַתְּחוּ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַסֶּלַע יְפַתֵּחַ לְפָנֵינוּ,
שֶׁמֵּעֵין נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,
שֶׁהַחֲלוֹם עָצְמוּ יְפַתֵּחַ לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשָׁיֵיט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׂם כָּל הַזְּמַן.״